"הראש" היפני מול "הראש" הישראלי

אין ספק שיפן הינה יעד תיירותי יחיד ומיוחד. לא רק השילוב המופלא הקיים בין המסורת העתיקה למודרניות של ימינו אלה אלא גם בהלך המחשבה והליך קבלת ההחלטות השונה לחלוטין ממה שאנו מורגלים בו והמביא לפעמים למקרים הנראים בעינינו כאבסורדים והזויים.

להלן שתי דוגמאות להמחשת האמור לעיל.

באחד מטיולינו ליפן, טיול בן כשבועיים המותאם לכיסאות גלגלים, נחתנו בטוקיו בתחילת הטיול והמראנו מאוסקה ביום האחרון. לאוסקה היינו אמורים להגיע לשני הלילות האחרונים ולשהות במלון הייאט המפואר.

ביום השני לטיול, עת עשינו דרכנו לביקור בהר פוג'י המפורסם, מגישה לי מדריכת הטיול, יפנית חמודה נמוכת קומה, דף מודפס ובו תפריט ארוחת הערב. בתפריט היתה אפשרות לבחור כמנה עיקרית עוף צלוי, בשר בקר או דג. היא ביקשה שאשאל את חברי הקבוצה וארשום מה כל אחד בוחר כך שהשף במלון יכין את עצמו מראש. בקשה הגיונית אליה אני נדרש פעמים רבות.

שניה לפני שפניתי לחברים ברמקול שמתי לב שהתפריט מודפס על נייר עם לוגו של מלון הייאט באוסקה ולא המלון בטוקיו בו אנו אמורים לאכול הלילה. שאלתי אותה אם היא לא טועה: "אנחנו בהייאט באוסקה רק בעוד כשבועיים... תשמרי את הדף עד אז ואשאל בבוא הזמן".

היא השיבה לי שהיא לא טועה וזו דרישת המלון באוסקה. הם חייבים להתכונן ולדעת כבר היום.

נדהמתי. כך עובד המח היפני. השאלה היא האם המח הישראלי יזכור בבוא הזמן מה הוא הזמין שבועיים לפני כן: עוף, בשר או דג ? ...  

התשובה כמובן שלילית.

 

הדוגמא השניה, נוגעת ליום האחרון שלנו ביפן.

היינו אמורים לעזוב האת המלון בשעה 14:00 כדי להגיע לשדה התעופה כשעתיים לפני הטיסה.  ערב לפני כן, מתוך רצון לא להיות "לחוצים" בשדה התעופה , ביקשתי מהנהג שהיה אתנו לאורך הטיול להקדים בשעה את היציאה. במקום בשעה 14:00 נקדים לשעה 13:00.  לעניות דעתי שנוי שמועיל לכולם: למלון שהחדרים מתפנים שעה לפני הזמן, לנהג ולמדריכה שאתנו שיחזרו הביתה מוקדם יותר וכאמור לנו כקבוצה.

הנהג אמר לי לפנות למדריכה כי הוא לא קובע. תשובה הגיונית.

פניתי למדריכה ויותר משבקשתי די קבעתי: מחר נצא שעה מוקדם מהמתוכנן.

"לא. אני לא יכולה להחליט. אני אבקש אישור לכך ואגיד לך בבוקר".

" אבל אני רק מבקש להקדים ! אני לא מבקש לשנות בתכנית. מה הבעיה ?"

 " לא. אני חייבת לדבר עם המשרד פה באוסקה"

" למה באוסקה ? אם את חייבת אז תשאלי במשרד בטוקיו אתו ארגנתי את הטיול ?!"

 "לא. אני חייבת  לפנות למשרד המקומי והוא יפנה למשרד הראשי בטוקיו ואגיד לך בבוקר"

מה ביקשתי ? - כולהו שעה אחת להקדים !!!!!

בבוקר הגיעה תשובה מהמשרד הראשי בטוקיו שהעביר למשרד המקומי באוסקה שהעביר למדריכה שהעבירה לנהג ולי את ההחלטה: "חיובי. אין בעיה. יוצאים ב-13:00 ".

זימרתי לעצמי את השיר "חד גדיא".

המשוכה הבאה היתה לבקש מהקבלה להודיע לסבלים להוריד את המזוודות שעה מוקדם יותר מהמוזמן. לא אלאה אתכם. עברנו בשלום.

הליך קבלת החלטות יפני בהתגלמותו.