מאויב לאוהב - באוסטרליה הרחוקה

לקראת ארגון טיול לאוסטרליה וניו זילנד יצרתי קשר עם מספר חברות באוסטרליה ולאחר סינון החלטתי להישאר עם חברה אחת שנתנה לי רושם חיובי ביותר. התכתובת במיילים בינינו כמובן באנגלית ולכן לא ידעתי אם אני מתכתב עם גבר או אישה: השם באנגלית היה אדל.

לקח זמן ארוך יחסית  עד שהבנתי שמולי עומד גבר ולא אשה ושמו Adell .

מטבע הדברים טיול ליעד כה רחוק וגדול גיאוגרפית לוקח בחשבון שהות של  3 שבועות לפחות. התכנון ובחינת הנגישויות היה מעמיק והרגשתי שאדל משקיע רבות מזמנו ומשתדל לתת לי תשובות משביעות רצון.

למרות המרחק הגיאוגרפי, הכימיה הטובה קרבה אותנו נפשית וכך הכרנו האחד את בני משפחתו של השני. אני הייתי בעיצומן של ההכנות לחתונת בני  והתברר שהוא עמד באותה סיטואציה. כך השווינו בינינו וסיפרנו האחד לשני איך ההכנות מתקדמות.

הגיע היום בו אדל ביקש שאעביר לו תשלום ראשוני להבטחת ההזמנות. הוא נתן לי את פרטי חשבון הבנק שלו להעברה . עיני חשכו ופעמוני התראה זמזמו: החשבון היה בבנק באתונה שביוון. מה פתאום יש לסוכן בסידני שבאוסטרליה חשבון ביוון ולא באוסטרליה בה הוא גר ? העסק נראה לי "חשוד". עם כל הקשרים החבריים בינינו  היתה לי הרגשה לא נוחה.

לא התביישתי וביקשתי ממנו הסבר. אדל הסביר לי שמשפחתו עניפה ומוצאה בחלקה מיוון . יש להם עסקים חובקי עולם כולל ביוון ולכן חשבון הבנק נמצא שם. להרגיע אותי הוא הוסיף ששם המשפחה שלו בסילי שזה שם יווני.

הוא הבין את חששותי והחליט לתאר את עסקיו. בין השאר אמר שיש לו חברת תעופה קטנה באוסטרליה עם מספר מטוסים קלים והוא עצמו היה טייס של בואינג. גם תמונה שלו במדי טייס מצוחצחים הוא צירף והוסיף שכך יהיה לי קל לזהות אותו כשנגיע לאוסטרליה.

שלחתי לו את הכסף.

נחתנו בקרנס שליד "הריף הגדול" באוסטרליה אחרי טיסה ארוכה מהונג קונג וגל חום עצום עטף אותנו עם פתיחת דלת המטוס. חם, חם מאוד ולח מאוד בקרנס.

מיד כשירדנו מהמטוס ונכנסנו לבית הנתיבות חיפשתי את אדל הטייס שהבטיח להגיע מסדני לפגוש אותנו. לפתע ראיתי אדם בעל כרס גדולה המשתפלת ומציצה מחולצת גופיה רטובה מזיעה, לבוש במכנסיים קצרים ונועל קפקפים, מתקדם לעברי. כשנפגשנו הבנתי שהוא כנראה אחד הנהגים שמחכה לנו ושאלתי אותו היכן אדל ? "אני אדל" הוא אומר לי בקול רם "נעים מאוד דניאל".  לא ידעתי את נפשי ואמרתי בעברית לחברים מסביבי שאני מקווה שלא נפלנו בגדול... איפה מדי טייס ואיפה נעליים...

עברנו את ביקורת הדרכונים, אספנו את המזוודות ויצאנו מחוץ לטרמינל.

בחוץ חיכה לנו האוטובוס המותאם  והמודרני. החילותי מרגיש קצת יותר בטוח.

אדל התיישב לידי באוטובוס ויצאנו בנסיעה למלון.

בדרך, הוא פתח את סגור לבו והדהים אותי:

"דני, יש לי משהו שחיכיתי לומר לך רק ברגע  בו אנחנו נפגש".

פתחתי זוג עיניים : "למה אתה מתכוון?"

"תשמע, אני זוכר את היסוסך", הוא המשיך, "אבל דע לך שכל מה שאמרתי לך עד היום נכון. אני אזרח אוסטרלי, משפחתי מיוון ואני איש עסקים. אני טייס. הכל נכון ! אבל, אני חצי יווני וחצי מצרי. קוראים לי עדל  ואני נוצרי קופטי. גדלתי במצרים, התגייסתי לצבא המצרי והייתי טייס קרב בחיל האויר המצרי". ישבתי מהופנט מחכה לשמוע את ההמשך. " במלחמת ששת הימים יצאתי לתקיפה אוירית  באזור אל-עריש אבל נפגעתי מטיל ע"י טייס ישראלי. נטשתי את המטוס וצנחתי בשלום לקרקע. בכל אותן שניות ארוכות שצנחתי פחדתי שאפגע מיריות הישראלים מהקרקע. אבל ראיתי מטוס ישראלי חג מעלי. הרגשתי שהטייס הישראלי חג מעלי ומונע מכוחות הקרקע הישראלים מלירות עלי ולפגוע בי. ראיתי בטייס הישראלי מלאך השומר עלי. אני לא מסוגל לשכוח את זה. לאחר הנחיתה בקרקע הצלחתי לחבור לכוחות המצריים וחזרתי הביתה בשלום"

תבינו את הסיטואציה: אני בקרנס הרחוקה, באוסטרליה שבקצה העולם, ושומע סיפור מדהים, מעורר בי צמרמורת, ממי שהיה האויב שלנו, על מה שקרה בחצר האחורית של הבית שלי !

ועדל ממשיך: " לא רציתי לספר לך שאני מצרי כי חששתי שלא תסכים לעבוד איתי. אבל דע לך שמיד אחרי המלחמה ערקתי מהצבא וברחתי לאוסטרליה. עשיתי חייל בעסקים ותמורת כופר ששילמתי מחלו לי השלטונות על העריקה. אבל, הטייס הישראלי, המלאך, ששמר עלי כשצנחתי, גרם לי לאהוב את הישראלים. היום יש לי ידידים רבים בישראל". כאן הוא נקב בשמות של מספר אנשים מהעשירון העסקי, המכובד, בישראל. הוא הפך מאויב לאוהב.

עדל התגלה לי כאדם נפלא. אדם טוב לב ורחב לב שעשה הכל להצלחת הטיול. ואומנם הצליח !!   הוא בהחלט הפתיע אותי ולטובה.